כולנו גיימרים

מאז ש"סקנד לייף", משחק המציאות און-ליין, כבש את התקשורת, אי אפשר להתייחס בביטול לתחום משחקי המחשב. עובדה, אפילו סוכנות הידיעות רויטרס מינתה כתב מיוחד לסיקור הנעשה בעולם הווירטואלי, וזה עוד לפני שהזכרנו את "וורלד אוף וורקראפט" על 8 מיליוני המשתמשים שלו ברחבי העולם, שחלקם מוכנים לקנות חפצים וירטואלים במאות ואלפי דולרים אמיתיים לחלוטין. בהולנד נפתח השנה המוסד הראשון בעולם לגמילה עבור גיימרים, וכבר שמענו השנה על אדם שמת במהלך משחק מחשב.

רובנו מסתכלים במרחק (שלא לומר מלמעלה) על משחקי המחשב. הסטיריאוטיפ של גיימר הוא גיק (גבר, תמיד גבר) עם הרבה יותר מדי זמן עודף ומעט מדי בחורות. מה זה ולנו, אתם שואלים. ובכן, הרבה יותר ממה שנדמה לכם. התחום הזה רלוונטי כמעט לכל אחד מאיתנו, והנה שלוש סיבות לכך.

עמוק לתוך המיינסטרים

סיבה ראשונה: זה רלוונטי כי אתם מוקפים בגיימרים. התחום מזמן יצא משליטתם הסלעדית של ילדודס זבי חוטם. הנה כמה עובדות: סקר של חברת נילסן גילה שבארה"ב לבדה יש 117 מיליון גיימרים, מתוך 300 מיליון אזרחים. 2 מכל 5 אמריקאים. 56% מהם משחקים און ליין. מבין שחקני האון ליין 64% הם נשים, ו-10% מעל גיל 45. אם אתם לא מאמינים לסקר הזה, נסו את חברת קומסקור מדיה מטריקס, שעל פי סקר שהיא ערכה הגיל הממוצע של הגיימרים הוא 41, ו-52% מהם - נשים.

אל תופתעו משיעור הנשים הגבוה. רובן משחקות "משחקים הורגי זמן" (casual games), כמו שש-בש ובני הדודים שלו. סקר אחר גילה ש-31% מהאמריקאים מעל גיל 18 מעדיפים לשחק במשחקים אלו על פני הטלוויזיה. זה אומר שקבוצה גדלה והולכת של אנשים נורמלים לחלוטין, כאלה שיושבים לידכם במשרד, מעדיפה בזמן הפנוי שלה לשחק סוליטר, מאשר לצפות בטלוויזיה, או ללכת לסרט.

ערוץ תקשורת חדש

סיבה שנייה: זה רלוונטי כי מדובר בערוץ מדיה חדש. פשוט מאוד - מדובר במאבק על הזמן הפנוי, ונראה שהמכונות מנצחות. אם כל כך הרבה אנשים מעבירים זמן רב במשחק, סביר להניח שהם פחות קשובים למסרים מסחריים בערוצים אחרים, כמו טלוויזיה או קריאת עיתון. לכן, זה רלוונטי לכל מי שעובד בפרסום או שיווק, או מפרסם ומשווק מוצר כלשהו.

תראו מה שקורה באמת בארה"ב: חברת וויילד-טאנג'נט (wildtangent), למשל, שמשווקת משחקים און ליין בתשלום, מציעה לגולשיה לשחק בחינם בתמורה לצפיה בפרסומות. תוכן חינם תמורת פרסום - ממש כמו טלוויזיה. חברה אחרת, מוצ'י (Mochi) יצרה מערכת שמתאימה את הפרסומות למשחקים, או כפי שהיא הגדירה זו בעצמה "Adsense (תוכנת הפרסום של גוגל שמתאימה פרסומת לטקסט בעמוד אינטרנט) של משחקי הווידיאו".

האתר www.addictinggames.com מציע לגולשים לייצר משחקים בהתאם לאירועים אקטואלים (כמו "משחק הנגיחה" של זינדין זידאן) - כר פעולה מעניין במיוחד לקד"מ ויחסי ציבור. ואילו דאבל פיוז'ן, שזכתה בתחרות הסטארט אפ המבטיח של כנס האינטרנט של TheMarker בשנה שעברה, כבר חתמה על הסכם עם חברת המשחקים 2K. דאבל פיוז'ן תייצר פרסומות שמוטמעות באופן אינטגרלי בתוך המשחקים, בתור שלטי פרסום בתוך המציאות הווירטואלית של כל משחק. חלק גדול מהמשחקים הם משחקי ספורט, עם אפשרויות פרסום בלתי נגמרות (חישבו למשל על שלטי פרסום באיצטדיונים וירטואלים).

אתר חדש, www.kongregate.com, מציע לגולשיו להירשם לאתר ולשחק במשחקים שגולשים אחרים העלו. הגולשים יכולים לדרג את המשחקים וכמובן ליצור קשרים דרך האתר. אם זה מזכיר לכם משהו, אתם לא טועים: מדובר בניסיון ליצור Youtube של המשחקים און ליין. ברגע שדבר כזה יצליח, אף אחד כבר לא יוכל להתעלם מהתופעה.

חוד החנית

וסיבה שלישית: זה רלוונטי כי זה תמונת מראה שלכם. גיימרים, מעצם חיבתם לטכנולוגיה, הם "מאמצים מוקדמים" של תרבות האינטרנט. לכן הם גם אוהבים מאוד ווב 2.0. קונסולות המשחק (נינטנדו, פלייסטיישן, xbox) מאפשרות לא רק לשחק מול מתמודדים אחרים דרך חיבור לאינטרנט, אלא גם לתקשר איתם. זוהי למעשה רשת חברתית ענקית. בסקנד לייף או וורלד אוף וורקראפט מדובר למעשה בניהול קשרים חברתיים מלאים בעולם וירטואלי. וכיוון שהגיימרים הם מאמצים מוקדמים - מה שקורה אצלם יקרה למיינסטרים בעוד שנתיים.

מספרים על הפילוסוף הסיני צ'ואנג צ'ה שישן יום אחד במשך 12 שעות, וחלם שהוא פרפר. כיוון שהיה ער 12 שעות וחלם 12 שעות, כשהתעורר, לא יכול היה לומר אם הוא אדם שחלם שהוא פרפר, או פרפר שחולם שהוא אדם. דבר דומה ניתן לומר על הגיימרים, אבל אל לנו להביט בכך כאילו אין זה נוגע לנו. מה שקורה בעולם המשחקים הוא אלגוריה דחוסה לנעשה בעולמו של כל אחד מאיתנו - חלקים יותר ויותר רחבים ממנו עוברים למרחב הווירטואלי: העבודה, תרבות הפנאי, אפילו הקשרים החברתיים. עוד יגיע היום בו לא נוכל להבדיל אם אנחנו אדם אמיתי עם נוכחות וירטואלית, או אדם וירטואלי עם נוכחות ממשית. לפחות נוכל להתנחם בכך שהחיים הם משחק. או להיפך.